יום חמישי, 27 בינואר 2011

פוסט מרגש וקצת מתורץ

התכוונתי לכתוב היום, אבל היה יום מפרך שכלל פסטיבל אינדיכפר שמריהו ובכל זאת בחרתי שלא להשאיר את קוראיי (שזה בינתיים כמה חברים טובים) בלא עדכון בבלוג ואני בוחרת לשתף אתכם בשלט הזה שאני ואחייני המהממים נתקלנו בו בספארי.
מה אתם אומרים יותר סיפור עצוב או יותר סוף משמח?

2 תגובות:

  1. It's a happy ending!!
    I love happy endings! it's like Clueless.
    Rejected but accepted at the end.

    השבמחק
  2. אבל לא קיבלו אותם....האדם יצר להם חברת לא מקובלים משותפת.

    השבמחק

פרטים עלי

Default State, Israel
אני בת 23 עוד מעט 24 ולמרות שאני עושה המון המון המון דברים אני מרגישה קצת אבודה בזמן האחרון. דבר לא מחבר אותי לעצמי יותר מחיבור אצבעותיי למקלדת המחשב, וזו בעצם המטרה של הבלוג הזה. אני גרה בעיירת החוף הרצליה, שאני קוראת לה ככה ברצינות גמורה ומסיימת השנה תואר רב תחומי משולב באמנות ומדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב. אני אוהבת את הים, כמה ספרים ולפעמים גם כמה פריטי לבוש ונעליים באופן רוחני כמעט ואת החברים המקסימים שלי, האחיות המהממות שלי והאחיינים הפלאיים שלי מאוד. לבלוג הזה אין הגדרה ספציפית הוא בעיקר יהיה שלי, וככזה אני מקווה שהוא יהיה קצת מבולגן והזוי והרבה מעניין וחינני.